פרויד
היה חוקר ונוירולוג אוסטרי יהודי, אבי הפסיכולוגיה המודרנית והוגה הפסיכואנליזה, נולד בשנת 1859 בצ'כיה של היום , בילדותו הוריו עברו לוינה ושם התחנך.
פרויד הוא בן בכור לאימו , לפרויד 2 אחים ו- 5 אחיות והוא נחשב לעילוי שבהם.
לאביו של פרויד שני ילדים נוספים מנישואים ראשונים (כאשר פרויד נולד הוא כבר היה סבא)
שאיפתו של פרויד הייתה להיות מדינאי או מצביא אך מכיוון שהיה יהודי, דרכו נחסמה בפניו והוא בחר ללמוד רפואה והתמחה כנירולוג.
בתחילת דרכו טיפל באמצעות היפנוזה אך גילה שהתשובות אינן מספקות, החולים ה"נוירוטיים" סבלו מתופעות קשות: שיתוקים, הפרעות בתפקוד החושים, בעיקר חוש הראייה, שינויים במצב הכרתם - בלי שיהיה לרפואה הסבר כלשהו או דרך ריפוי. בחקר תופעות אלה עסקו נוירולוגים ידועי שם רבים באותה עת, אך הם התקשו למצוא הסבר לתופעות המוזרות הקשורות למחלה. למשל, השיתוק תקף את החולים באזורי גוף שלא תאמו את הפיזור של מערכת העצבים, חולים נמצאו במצב הכרה שונה מהרגיל, אך לא זכרו דבר על מצבם כאשר חזרו למצבם הקודם.
אז הוא פיתח שיטה הנקראת פסיכואנליזה (=חקר הנפש) , באמצעות שיחה ארוכה עם המטופל הוא נובר בנבכי נפשו ומגיע לטראומות מהעבר שהן הגורם לבעיה הנפשית אשר באה לידי ביטוי באופן פיזי.
עפ"י פרויד הטראומות מהילדות משאירות את חותמן על נפש האדם ובאות לידי ביטוי באסוציאציות, בחלומות, בפליטות פה ובפליטות קולמוס.
- *עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, נשרפו ספריו ועל כך אמר פרויד :"תראו איזה התקדמות עשינו בימי הביניים היו שורפים אותי והיום שורפים את ספרי.
- הוא נפטר ב- 1939 בבריטניה.
מבנה האישיות על-פי פרויד
תקציר
המאמר עוסק במבנה האישיות על-פי פרויד. פרויד מבחין בשלושה חלקים באישיות האדם, ובשלוש רמות של מודעות. |
| ||||||||||
 |
רמות מודעות
| |||||||||
פרויד מבחין בשלוש רמות של מודעות באישיות האדם:
1. לא מודע - Unconscious
2. סמוך למודע - Preconscious
3. מודע - Conscious
1. לא מודע
על אף שאיננו מודעים לקיומם של תכנים אלה, יש להם השפעה רבה על מחשבותינו, על חלומותינו וכן על התנהגותנו. דוגמה: לעתים ילדים חשים שנאה או תוקפנות כלפי אחד מאחיהם, אולם החינוך לאהבת המשפחה גורם להם להדחיק רגש זה אל הלא מודע, וכך הם אינם חשים איום וחרדה.
פרויד טען שהאדם אינו יצור הגיוני ומוסרי, כפי שנהוג לחשוב. האדם משקיע אנרגיה רבה מאוד בהסתרת התכנים המאיימים האלה בלא מודע. את השמירה עליהם ניתן לדמות לשמירה על מידע מסווג בבסיס צבאי: חוטי תיל, שומרים רבים, בדיקות בטחוניות ועוד. השמירה הקפדנית הזאת היא כמו "צנזורה", שתפקידה לפקח על המידע היוצא. עם זאת, כפי שלעתים ניתן להוציא מידע מסווג מבסיס צבאי, כך גם המידע מן הלא מודע עשוי להתחמק החוצה על-ידי פליטות פה, על-ידי חלומות ו/או באופן מסודר - באמצעות היפנוזה.
2. סמוך למודע
הסמוך למודע - רמת המודעות השנייה - הוא מאגר התכנים של האדם, שניתן להעלות למודע בעת הצורך.
מקורות המידע של הסמוך למודע הם בעיקר חיצוניים (וגם מעט תכנים שהסתננו אליו מן הלא מודע), והם, למעשה, כל הזיכרונות שחווינו ושלמדנו במהלך חיינו. אם נארגן אותם נכון, נוכל לשלוף אותם בכל עת שנידרש. דוגמה: "כיצד חגגתם את יום הולדתכם האחרון?" "מה שם המורה שלכם מכיתה א?" - כדי לענות על שאלות אלה, עליכם לשלוף את המידע הדרוש מן הסמוך למודע שלכם ולהעלותו אל המודע.
אם כן, בעת הצורך תכנים מן הסמוך למודע עולים אל המודע, ואחר כך הם שבים אל הסמוך למודע.
3. מודע
המודע - רמת המודעות השלישית - כולל את כל מה שאנחנו חושבים עליו ברגע נתון. (על מה אתם חושבים עכשיו?...) המודע הוא רמת המודעות הנגישה היחידה.
המידע ברמת המודע מגיע מן החושים וגם מן הסמוך למודע. לעתים גם תכנים מן הלא מודע עולים אל המודע. הזמן שהמידע נמצא ברמת המודע הוא קצר ביותר, והוא מתחלף בתדירות גבוהה.
הערה: קשה לשרטט את הצורה של רמות המודעות, ולכן התרשים הוא להמחשה בלבד.
אם כן, גירויים שונים מגיעים אל המודע, מאופסנים בתוך הסמוך למודע ונשלפים משם בעת הצורך. על-פי פרויד, החלק הגדול ביותר ברמות המודעות, שמשפיע על ההתנהגות, הוא הלא-מודע. כאמור, זהו מחסן התכנים מעוררי החרדה, הסגור היטב ונשמר על-ידי הצנזור, ורק שכהצנזור "נרדם בשמירה", תכנים מוסווים אלה עולים אל המודע.
החצים בשרטוט מראים את העברת המידע בין רמות המודעות. למשל: תכנים מן הלא מודע עולים אל הסמוך למודע (חץ כחול) ואל המודע (חץ שחור), כאשר הם מצליחים לעקוף את הצנזור. תכנים מאיימים, שלא ניתן להתמודד אתם, מודחקים (חץ סגול) אל תוך הלא מודע.
טבלה משווה: רמות מודעות
קריטריונים להשוואה
|
מודע
|
סמוך למודע
|
לא מודע
(תת-מודע)
|
מקורות
| |||
מה יש ברמת המודעות?
| |||
הנגישות אל התכנים של
רמת המודעות
|
|
חלקי האישיות
|
פרויד מבחין בשלושה חלקים באישיות האדם:
1. הסתמי - Id
2. האני - Ego
3. האני העליון - Super Ego
.1 הסתמי
הסתמי הוא חלק אישיות מולד, והוא מצוי כולו בלא מודע. זהו החלק היחידי באישיות שאינו משתנה במהלך החיים.
בחלק הסתמי שני סוגים של אינסטינקטים מולדים, אשר מניעים את האדם:
א. אינסטינקטים של חיים - אינסטינקטים אלה דוחפים אותנו ליצירה ולבנייה ושומרים על הישרדותנו.
ב. אינסטינקטים של מוות - אינסטינקטים אלה דוחפים אותנו להרס עצמי או לפגיעה בזולת וברכוש. פרויד כלל בתוך אינסטינקט המוות גם את התוקפנות על סוגיה השונים.
אם כך, הלא מודע מכיל שני סוגים של תכנים:
1. האינסטינקטים (יצר החיים והמוות(
2. תכנים מאיימים שהודחקו
על-פי פרויד, המקור לשני הסוגים של האינסטינקטים הוא תהליכים ביולוגיים, והתפקיד של הסתמי הוא לתווך בין תהליכים גופניים לנפשיים במטרה להגיע לשיווי משקל ביניהם מטרת הסתמי היא חיפוש הנאה והימנעות מכאב, וזה גם העיקרון אשר מנחה אותו.
הסתמי הוא בלתי הגיוני בשני מובנים: א. אין הוא מסוגל להבחין בין מציאות אובייקטיבית לבין תפיסה סובייקטיבית. ב. הוא מסוגל להכיל בתוכו שני דחפים מנוגדים.
2. האני
האני מתחיל להתגבש משנת החיים השנייה. הוא מתווך בין הדרישות של הסתמי לבין הדרישות של החברה.
בדרך כלל יש ניגוד אינטרסים בין הדרישות של הסתמי לבין אלה של החברה, ולכן מה שמנחה את האני הוא עקרון המציאות, שמשמעו: סיפוק דחפי הסתמי תוך התחשבות בדרישות של המציאות (החברה). אמנם זאת "עבודה" קשה, שדורשת עמידה במתח (לא קל לעמוד בלחצי הסתמי לסיפוק הדחפים), אך עם זאת, חשוב לזכור כי מטרת האני היא סיפוק הדחפים הנמצאים בסתמי.
במהלך חיינו האני שלנו לומד דרכים מגוונות לביטוי של הסתמי, תוך התחשבות במציאות. לכן, בניגוד לסתמי שאינו משתנה, האני משתנה במהלך חיינו.
האני הוא חלק האישיות היחידי שבא במגע עם המציאות. נכון שהאני מקבל את ההחלטות באשר לסיפוק דחפי הסתמי תוך התחשבות בדרישות המציאות, אך לא כל ההחלטות של האני הן מודעות, כי יש בו גם חלקים שנמצאים בתוך הסמוך למודע או בתוך הלא מודע.
3. האני עליון
האני עליון מתחיל להתגבש החל משנת החיים השלישית וכולל את כל הערכים, הצווים והנורמות שהאדם הפנים מן החברה במהלך חייו. לכן העיקרון המנחה שלו הוא עקרון המוסר.
גם האני העליון אינו מציאותי, משום שעקרון המוסר מציג דרישה לשלמות ולמימוש האידיאלים החברתיים. ככזה האני העליון מפקח ושופט את המחשבות ואת המעשים שלנו.
תפקיד נוסף ל"אני"
עם התפתחות האני העליון נוסף לאני תפקיד: כעת עליו לתווך בין דרישות הסתמי לקבל סיפוק מידי לבין דרישות האני העליון לעמוד בדרישות ההתנהגות על-פי האידיאלים הרצויים. לעתים ייתן האני ביטוי לסתמי, לעיתים - לאני העליון, ולעתים יציג האני פתרון שהוא פשרה בין שני העולמות.
האני העליון בנוי משני חלקים:
א. המצפון - מלמד מה אסור לעשות. אם בכל זאת נבצע משהו בניגוד לכללי המצפון - נחוש תחושת אשמה.ב. האני האידאלי - מלמד מה רצוי לעשות. אם לא נעמוד בסטנדרטים שהוא מציב - נחוש רגשי נחיתות.
מכיוון שאנשים חיים בתרבויות שונות, האני העליון שלנו עשוי להיות שונה משל אחרים.
באני העליון חלקים מודעים, סמוכים למודע וגם חלקים לא מודעים (כמו באני).
טבלה משווה: חלקי האישיות
קריטריונים להשוואה
|
הסתמי
(ID)
|
האני
(EGO)
|
האני העליון
(SUPER EGO)
|
באיזו רמת מודעות
חלק זה נמצא?
| |||
אילו תכנים
יש
בחלק זה?
| |||
מהו
התפקיד
של חלק זה?
| |||
מהו
העיקרון המנחה?
| |||
משתנה / קבוע
| |||
האם דומה או שונה אצל כל בני האדם?
|
.
| ||
האם הגיוני?
|
|
חרדה
|
תקציר
פרויד מבחין בשלושה סוגי חרדה. אחד הכלים הנפוצים להפחתת החרדה הוא מנגנוני ההגנה. על המאפיינים של מנגנוני ההגנה, ועל הדרך שכל מנגנון הגנה מסייע להפחתת החרדה. |
|
כל חיינו אנו חווים מאבק בין שלושת החלקים של האישיות: הסתמי, האני והאני העליון. הצורך לספק את כל חלקי האישיות עלול לעורר חרדה. למאבק זה מצטרפים איומים מן הסביבה, שגם הם עלולים לעורר חרדה.
פרויד מבחין בשלושה סוגי חרדה:
חשוב להבין: סוגי החרדה שבתרשים הם לצורכי הבנה בלבד. במציאות, כאשר נצפה בהתנהגותו הגלויה של פרט זה או אחר, נתקשה לזהות את הגורם לחרדה, שכן איננו יודעים מה הם הדחפים, הקונפליקטים והצרכים הפנימיים שלו.
|
מאפייני מנגנוני הגנה
|
החרדה עשויה להתעורר אצל הפרט, בין היתר, עקב המאבקים בין חלקי האישיות. תחושת החרדה אינה נעימה, ולכן הפרט החווה אותה מעוניין להפחית את עוצמתה. אחד הכלים העומד לרשות האני במשימה זאת הוא מנגנוני הגנה.
על-פי פרויד כולנו משתמשים במנגנוני הגנה, אך יש הבדלים בין אדם לאדם. הבדלים אלה הם תוצאה של שניים: סוג מנגנון ההגנה שמשתמשים בו, ותדירות השימוש במנגנוני ההגנה.
מה הם המאפיינים של מנגנוני ההגנה:
המאפיינים של מנגנוני ההגנה:
· האדם אינו מודע לשימוש בהם. המנגנונים פועלים ברמת הלא מודע (אחרת לא ישמשו להגנה).
· הם אינם משנים את המצב אלא את תפיסתו באמצעות עיוות תפיסת המציאות של הפרט.
· הם מאפשרים להפחית חרדה.
· שימוש מוגזם בהם מונע התמודדות עם המצב המאיים.
|
מנגנוני ההגנה - סוגים
|
שם המנגנון
|
דוגמה לביטוי של המנגנון
|
איך המנגנון מסייע
להפחית חרדה?
|
האם אנו מבטאים את הדחף?
|
הדחקה
|
נערה שעברה התעללות בילדותה, אינה זוכרת תקופה זאת.
|
התוכן/הדחף המאיים הוכנס לתוך הלא מודע.
חיסרון: השקעת אנרגיה רבה נדרשת, כדי למנוע מן התוכן המאיים לעלות אל המודע.
|
לא
|
הכחשה
|
אדם חש כאבים בחזהו ובידו השמאלית (סימנים להתקף לב), אך נמנע מבדיקה רפואית.
|
התעלמות לא מודעת מן התוכן המאיים.
חיסרון: מפריע בתפקוד היומיומי.
שכיח אצל ילדים בשל העדר כישורי התמודדות.
|
לא
|
השלכה
|
בזמן מבחן תלמיד מעתיק, ולאחר שהמורה העיר לו על כך, התלמיד טוען שלא הוא מעתיק אלא מעתיקים ממנו (כשאין זה כך).
|
סילוק התוכן/הדחף המאיים על-ידי ייחוסו לאחרים.
|
לא במישרין, אך המנגנון מאפשר להביע את הרגשות או המחשבות באופן לגיטימי.
|
התקה
|
תלמיד מתוסכל מכך שהוצא מן הכיתה, ולכן הוא טורק את הדלת בצאתו.
|
העברת התוכן/הדחף המאיים המכוון כלפי אובייקט מסוים וביטויו כלפי אובייקט אחר שאינו מעורר חרדה או שמאיים פחות מן האובייקט הראשוני.
|
כן, אך לא כלפי הגורם המאיים אלא כלפי תחליף.
|
היפוך תגובה
|
חברה שאינה נאמנה לחברתה מספרת תדיר לכולן כי היא אינה יכולה להסתדר בלעדיה
|
הסתרת הדחפים והמשאלות האמיתיים על-ידי התנהגות הפוכה לזו של הדחפים מעוררי החרדה.
אחד מאמצעי הזיהוי של שימוש במנגנון זה הוא התנהגות קיצונית.
|
כן, אך של הרגש ההפוך.
|
עידון (סובלימציה)
|
אדם בעל נטיות תוקפניות לומד להיות רופא מנתח.
|
הפניית הדחף האסור לפעילות חברתית מקובלת בחברה.
|
כן, אך כלפי אובייקט שונה, חיובי מבחינה חברתית.
|
שכלון (רציונליזציה)
|
(ממשלי איזופוס:) השועל חדר אל הכרם דרך פרצה בגדר, כדי לאכול ענבים; כשניסה לצאת ולא הצליח, נאלץ לצום; כשנחלץ מן הכרם טען כי "הענבים ענבי בוסר המה."
|
ביטוי הדחף המאיים תוך הסבר הגיוני וסביר להתנהגות, הנובעת מדחפים שאינם מקובלים על האני.
|
כן
|
התאוריה הפסיכו סוציאלית/ אריק אריקסון
שמונת השלבים ההתפתחותייים
1. אמון לעומת חשד בסיסי - (שנת החיים הראשונה)
שלב שבו האם אחראית על הקניית האמון אצל התינוק. עליה לגרום לו להאמין בכך שתדאג לספק את צרכיו, שגם אם תעזוב אותו יהיה זה לזמן קצר, להעניק לו חום ואהבה.
יש בתינוק בשלב זה כבר גרעינון של self והאם חייבת לחזקו. כך מתרגל התינוק לראשונה יחס אינטימי לאובייקט וככל שיחס האם אליו לא יאכזב כך יקל עליו לפתח יחסי אמון בהמשך. לעתים נקשר התינוק לאובייקט מעבר. חפץ שהוא שולט בו ויכול לאפשר לאם להתרחק כשזה בידיו.
תוצאות אפשריות:
שליליות - חשדנות - אם שתנהג בילדה בנוקשות, תעזוב אותו לעתים תכופות ובמהירות, לא תספק את צרכיו לחום, התינוק יתקשה להתמודד עם עזיבותיה, לא יחוש כי צרכיו סופקו. הוא ייעשה חשדן, יחוש חוסר ביטחון וחוסר אמון בקביעות של הסביבה, יטה לא לסמוך על עצמו ועל הסביבה ולכן יתקשה ליצור קשרים אינטימיים.,
חיוביות - אמון - אם שתיפרד מהתינוק בצורה מעודנת, רציפה, תספק את צרכיו במגע, תאפשר לו לתפוס את העולם כמקום בטוח, להאמין בבני אדם אחרים ולהאמין בעצמו, בכישוריו ובמעשיו,כמו כן היא תיצור בו פתיחות לבסיס של יחסים אינטימיים ושוויוניים.
2. עצמאות לעומת בושה וספק - (1-3שנים)
שלב שבו התינוק מתחיל להרגיש עצמאות מסוימת. הוא מתחיל לנוע באופן עצמאי, ואף יכול לשלוט בצרכיו. הוא נהנה מהשליטה, מהאוטונומיה המסוימת, מהיכולת לעשות משהו לבד בלי שהוריו יקבעו בשבילו מה ואיך לעשות. הוא מפתח רצונות משלו ומעוניין לספק אותם בכוחות עצמו: "אני לבד". כאשר הדבר נמנע ממנו, יביע את כעסו בבכי ורקיעות רגליים- יש המכנים שלב זה: " גיל ההתבגרות הראשון"
מתחיל מאבק כוחות בינו לבין הסביבה בעניין זה, זהו קונפליקט בין תחושת העצמאות המעטה של התינוק (שמודע לחולשתו) לבין תחושת הספק שלו ביכולתו לבצע את הדברים בעצמו, והבושה שהוא מרגיש כאשר נכשל בביצוע מעשיו.. על ההורים לחזק את בטחונו ביכולתו ולעודדו בעצמאותו.
תוצאות אפשריות:
שליליות - בושה וספק - הורים שייאבקו עם התינוק, ידכאו אותו וימנעו ממנו את ההנאה שבעצמאותו, יגרמו לו תחושה של ספק ביכולתו ובושה בכישלונותיו.
חיוביות - עצמאות - אם ההורים יבינו שהתינוק לא מנהל עימם מאבקי כוח, אלא מנסה לפתח את עצמאותו בדרך של יצירת זהות משלו, אז יתפתח ילד עצמאי.
1. אמון לעומת חשד בסיסי - (שנת החיים הראשונה)
שלב שבו האם אחראית על הקניית האמון אצל התינוק. עליה לגרום לו להאמין בכך שתדאג לספק את צרכיו, שגם אם תעזוב אותו יהיה זה לזמן קצר, להעניק לו חום ואהבה.
יש בתינוק בשלב זה כבר גרעינון של self והאם חייבת לחזקו. כך מתרגל התינוק לראשונה יחס אינטימי לאובייקט וככל שיחס האם אליו לא יאכזב כך יקל עליו לפתח יחסי אמון בהמשך. לעתים נקשר התינוק לאובייקט מעבר. חפץ שהוא שולט בו ויכול לאפשר לאם להתרחק כשזה בידיו.
תוצאות אפשריות:
שליליות - חשדנות - אם שתנהג בילדה בנוקשות, תעזוב אותו לעתים תכופות ובמהירות, לא תספק את צרכיו לחום, התינוק יתקשה להתמודד עם עזיבותיה, לא יחוש כי צרכיו סופקו. הוא ייעשה חשדן, יחוש חוסר ביטחון וחוסר אמון בקביעות של הסביבה, יטה לא לסמוך על עצמו ועל הסביבה ולכן יתקשה ליצור קשרים אינטימיים.,
חיוביות - אמון - אם שתיפרד מהתינוק בצורה מעודנת, רציפה, תספק את צרכיו במגע, תאפשר לו לתפוס את העולם כמקום בטוח, להאמין בבני אדם אחרים ולהאמין בעצמו, בכישוריו ובמעשיו,כמו כן היא תיצור בו פתיחות לבסיס של יחסים אינטימיים ושוויוניים.
2. עצמאות לעומת בושה וספק - (1-3שנים)
שלב שבו התינוק מתחיל להרגיש עצמאות מסוימת. הוא מתחיל לנוע באופן עצמאי, ואף יכול לשלוט בצרכיו. הוא נהנה מהשליטה, מהאוטונומיה המסוימת, מהיכולת לעשות משהו לבד בלי שהוריו יקבעו בשבילו מה ואיך לעשות. הוא מפתח רצונות משלו ומעוניין לספק אותם בכוחות עצמו: "אני לבד". כאשר הדבר נמנע ממנו, יביע את כעסו בבכי ורקיעות רגליים- יש המכנים שלב זה: " גיל ההתבגרות הראשון"
מתחיל מאבק כוחות בינו לבין הסביבה בעניין זה, זהו קונפליקט בין תחושת העצמאות המעטה של התינוק (שמודע לחולשתו) לבין תחושת הספק שלו ביכולתו לבצע את הדברים בעצמו, והבושה שהוא מרגיש כאשר נכשל בביצוע מעשיו.. על ההורים לחזק את בטחונו ביכולתו ולעודדו בעצמאותו.
תוצאות אפשריות:
שליליות - בושה וספק - הורים שייאבקו עם התינוק, ידכאו אותו וימנעו ממנו את ההנאה שבעצמאותו, יגרמו לו תחושה של ספק ביכולתו ובושה בכישלונותיו.
חיוביות - עצמאות - אם ההורים יבינו שהתינוק לא מנהל עימם מאבקי כוח, אלא מנסה לפתח את עצמאותו בדרך של יצירת זהות משלו, אז יתפתח ילד עצמאי.
3. יוזמה (חקר הסביבה) לעומת אשמה - (3-6 שנים)
שלב שבו הילד יוזם פעילויות עקב סקרנותו והתעניינותו בסביבה. הוא מתכנן משימות ומבצען. בין אם בצורה פיזית (פירוק מכשירים) ובין אם בצורה מנטלית (סקרנות אינטלקטואלית).
שלב שבו הילד יוזם פעילויות עקב סקרנותו והתעניינותו בסביבה. הוא מתכנן משימות ומבצען. בין אם בצורה פיזית (פירוק מכשירים) ובין אם בצורה מנטלית (סקרנות אינטלקטואלית).
תוצאות אפשריות:
שליליות - אשמה - אם ההורים מאיימים ונוקשים, מנסים לסכל פעילות של הילד או רואים אותן כמבישות, הילד יפתח תחושת אשמה. (יהיה בעל אני עליון נוקשה)
חיוביות - יוזמה - אם ההורים יניחו לילד להתעניין ויספקו את סקרנותו ייווצר אדם סקרן, מתעניין, פתוח לסביבה ויוזם רעיונות.
שליליות - אשמה - אם ההורים מאיימים ונוקשים, מנסים לסכל פעילות של הילד או רואים אותן כמבישות, הילד יפתח תחושת אשמה. (יהיה בעל אני עליון נוקשה)
חיוביות - יוזמה - אם ההורים יניחו לילד להתעניין ויספקו את סקרנותו ייווצר אדם סקרן, מתעניין, פתוח לסביבה ויוזם רעיונות.
4. חריצות לעומת נחיתות - (6-12 שנים)
שלב שבו הילד מרחיב את המעגל החברתי שלו, לומד את הכישורים שהחברה מעריכה, כישורים חברתיים (השתתפות באחריות, יכולת להסתדר עם אנשים), וכישורים אינטלקטואליים וגופניים. על הסביבה לתת לילד לפתח את העניין החברתי, האינטלקטואלי והרגשי.
תוצאות אפשריות:
שליליות - נחיתות - אם הילד מרבה להיכשל והסביבה תבקר את הילד באופן שיטתי ותגרום לו להרגיש שאכזב ואינו מוצלח, הילד יחוש נחיתות, דימויו העצמי יהיה נמוך, הרגשה שאין תוצאות למעשיו.
חיוביות - חריצות - אם הילד עומד בהצלחה במשימות הרבות ותגובת הסביבה לילד חיובית (גם במקרה שיכשל) והיא נותנת לו לבטא את העניין בחברה באופן יצירתי, ייווצר אדם בעל אופי חרוץ, שירגיש בעל ערך, שיש תוצאות למעשיו.
5. זהות מול טשטוש זהות - (12-18 שנים- גיל ההתבגרות)
זהות-יכולת הפרט להעריך את תכונותיו, את כוחותיו ואת חולשותיו. לקבלם ולהחליט כיצד הוא רוצה לטפל בהם.
שלב שבו הנער מעצב את זהותו תוך כדי התבגרותו הפיזית והנפשית.
איפייוני גיל זה:
א. ניסיון לעשות אינטגרציה של הזהויות שנאספו מהשלבים הקודמים- הילד מגיע לשלב זה עם זהויות והשפעות של הדמויות החשובות בחייו, הוא בודק מה מתאים לו ומגבש את זהותו – "מי אני".
ב. חיפוש פעיל אחר הזהות- הנער יוצא באופן מודע החוצה להשלים את הזהות שגיבש בביתו. את הזהות יש לחפש באופן פעיל ולכן המתבגרים מתרחקים מהוריהם ומתקרבים לקבוצת השווים.
ג. הזדהות חזקה עם קבוצת הגיל בה נמצא הנער - אנשים שבעיותיהם דומות לשלו, שיש לו עימם שפה משותפת. חבריה הופכים עבור הנער:
ג. הזדהות חזקה עם קבוצת הגיל בה נמצא הנער - אנשים שבעיותיהם דומות לשלו, שיש לו עימם שפה משותפת. חבריה הופכים עבור הנער:
1- למודל חיקוי.
2 - נותנים לו משוב על התנהגותו, כך הוא יודע מה הם חושבים עליו. והוא לומד על עצמו.
קבוצת השווים אינה סובלנית כלפי השונה ודורשת מהחבר בה להתנהג כמוה, וזאת בכדי לגבש זהות שונה משל הוריהם.
ד. מורטוריום- החברה לא דורשת מהמתבגר למלא את חובות האדם הבוגר, היא נותנת למתבגר פסק זמן בו הוא יכול להתנסות בתפקידים שונים עד שיגבש זהות אישית, זוגית ומקצועית.
ה. תחושת שחרור מחשיבה קונקרטית - המתבגר מתוודע לסוג חשיבה חדש: לא מסתפק עוד במצוי, באפשרי, אלא הוגה גם בדמיונות ובאפשרויות מנותקים מהמציאות, זוהי חשיבה במושגים מופשטים, המעניקה תחושת מעוף. ולכן הזהות המקצועית שלהם לעיתים קרובות אינה מציאותית והשאיפות גדולות מהיכולות.
ו. יחס קונפליקטואלי להורים - מצד אחד רצון להשתחרר מהשפעתם ולהיות עצמאיים (פיזית ונפשית) ומצד שני קיים עוד השורש של המשיכה הרגשית להורים מהילדות.
תוצאות אפשריות:
שליליות –
ו. יחס קונפליקטואלי להורים - מצד אחד רצון להשתחרר מהשפעתם ולהיות עצמאיים (פיזית ונפשית) ומצד שני קיים עוד השורש של המשיכה הרגשית להורים מהילדות.
תוצאות אפשריות:
שליליות –
טשטוש זהות- בלבול תפקידים וספק עצמי- הפרט אינו יודע מיהו ומה מתאים לו, הוא חסר ראייה לטווח ארוך, לא יודע מה יעשה בעתיד ולכן, או שהוא ינסה לקבל משוב מהחברה בצורה אובססיבית לגבי מה שהיא חושבת עליו או שיפתח אדישות כלפי הסביבה.
זהות שאולה- הזדהות מוגזמת עם האלילים שלו עד כדי ויתור על זהותו האישית.
בחירת זהות שלילית- דגם החיקוי היא דמות שערכיה נוגדים את הערכים והנורמות של המשפחה והחברה.
חיפוש מוקצן אחר חוויות יוצאות דופן ומזיקות
התאבדויות- אם לא הצליח לגבש את זהותו וסובל מטשטוש זהות, יעדיף לא להיות מאשר להיות חסר זהות.
חיוביות - גיבוש זהות יציבה. הפרט מקבל על עצמו מחויבויות בתחומים שונים: לימודים, מקצוע, יצירת קשר זוגי ללא חשש מאובדן הזהות.
חיוביות - גיבוש זהות יציבה. הפרט מקבל על עצמו מחויבויות בתחומים שונים: לימודים, מקצוע, יצירת קשר זוגי ללא חשש מאובדן הזהות.
6. אינטימיות מול בדידות - (18-25שנים –תקופת הבגרות הצעירה)
אינטימיות- חיפוש אחר קשר רגשי קבוע עם אדם אחר, שיש בו מחויבות וצורך בפשרות משמעותיות. הקשר כולל אהבה, , אחריות ושותפות.
שלב שבו הצעיר חש שזהותו פחות או יותר בשלה ומגובשת והוא מספיק בטוח בעוצמת האני ויוצר מערכת יחסים אינטימית.
תנאים ליצירת קשר אינטימי:
א. כל אחד מבני הזוג מגיע עם זהות מגובשת, בלעדיה לא ניתן ליצור זהות זוגית- כי אחד מבני הזוג עלול לאבד את זהותו האישית.
ב. צורך מסוים לוותר על עקרונות ולהתפשר, נכונות להיפתח ולקבל ערכים של מישהו אחר.
תוצאות אפשריות:
שליליות: בדידות - יחשוש מנוכחות השני, יבנה לעצמו חומה של ריחוק. הוא יחוש מתח במצבים אינטימיים, יתרחק ממצבים רגשיים, בהמשך ההתפתחות יתקשה גם בשלב ההורות.
חיוביות: אינטימיות-אדם שיפעל לכיוון זוגיות משותפת יבנה עם בן הזוג אינטימיות אמיתית, יחוש חום קירבה ובטחון.
א. כל אחד מבני הזוג מגיע עם זהות מגובשת, בלעדיה לא ניתן ליצור זהות זוגית- כי אחד מבני הזוג עלול לאבד את זהותו האישית.
ב. צורך מסוים לוותר על עקרונות ולהתפשר, נכונות להיפתח ולקבל ערכים של מישהו אחר.
תוצאות אפשריות:
שליליות: בדידות - יחשוש מנוכחות השני, יבנה לעצמו חומה של ריחוק. הוא יחוש מתח במצבים אינטימיים, יתרחק ממצבים רגשיים, בהמשך ההתפתחות יתקשה גם בשלב ההורות.
חיוביות: אינטימיות-אדם שיפעל לכיוון זוגיות משותפת יבנה עם בן הזוג אינטימיות אמיתית, יחוש חום קירבה ובטחון.
7. פוריות לעומת קיפאון - (25-60 שנים – תקופת הבגרות)
בשלב זה האדם כבר מאושר. מסודר משפחתית, כלכלית, בזוגיות ובקריירה, אך הוא כבר לא מסופק מכך. זהו השלב החשוב ביותר מבחינת המימוש העצמי של האדם, בו הוא מחפש תוכן מעבר לזהות האישית והזוגית.
איפיוני השלב:
א. יצירה בחיי המשפחה- טיפוח הנישואין, טיפוח הילדים: דאגה לילדים, טיפול בילדים וחינוכם. פעולות אלה פעמים רבות נוגדות את הצרכים של הפרט, אך הוא עושה זאת כי הדבר גורם לתחושת פוריות.
ב. רצון להרחיב את הזהות מעבר לזהות זוגית. לפעול למען החברה, ולהתפתח בקריירה.
תוצאות אפשריות:
שליליות: קיפאון - חרדה מהתבטאות ועשייה, תחושה טובה בפסיביות. אדם שיחשוש מעצמו או יזכה לתגובות לא מפרגנות של החברה יעצור את התפתחותו, יבצע את מטלותיו מתוך שיגרה וחדגוניות, ללא חדוות יצירה.
חיוביות: פוריות - אדם שיפעל לכיוון פעילות מועילה לחברה יהיה יצרני, יחוש סיפוק במעשיו , הוא יעריך את עצמו בהתאם ליצירותיו: ילדיו, הצלחתו בעבודה ותרומתו לקהילה.
תוצאות אפשריות:
שליליות: קיפאון - חרדה מהתבטאות ועשייה, תחושה טובה בפסיביות. אדם שיחשוש מעצמו או יזכה לתגובות לא מפרגנות של החברה יעצור את התפתחותו, יבצע את מטלותיו מתוך שיגרה וחדגוניות, ללא חדוות יצירה.
חיוביות: פוריות - אדם שיפעל לכיוון פעילות מועילה לחברה יהיה יצרני, יחוש סיפוק במעשיו , הוא יעריך את עצמו בהתאם ליצירותיו: ילדיו, הצלחתו בעבודה ותרומתו לקהילה.
8. שלמות מול ייאוש - (?- 60 שנים –תקופת הזיקנה) לקראת סוף חייו עולים באדם תחושות וצרכים חדשים, השלמה עם המציאות ואהבתה, הכרה במוות.
בכדי לסגור את המעגל יש צורך:
בכדי לסגור את המעגל יש צורך:
א. קבלה עצמית - מה שיש (אפילו פיזית) הוא טוב.
ב. השלמה עם הזקנה- מודעות לכך שהמוות קרוב ואפילו סקרנות לקראת החוויה החדשה של סיום החיים. תחושה מסוימת של הקלה, השלמת מחזוריות.
תוצאות אפשריות:
שליליות: ייאוש - קשיש שיתעלם מקרבתו של המוות, ויבחר להתנהג כצעיר יחוש ייאוש, החמצה על שלא הספיק דברים, שחייו בוזבזו, יחוש מאוכזב מהחיים, מעצמו ומסביבתו וילך מן העולם בכעס ובצורה שעבורו תהייה פתאומית.
חיוביות: שלמות- אדם שיתמודד עם הצורך למות ויקבל אותו בהדרגה יחוש שלמות, הרגשת סיפוק ונחת, תוך קבלת עצמו וחייו ללא מרירות וחרטה.
ב. השלמה עם הזקנה- מודעות לכך שהמוות קרוב ואפילו סקרנות לקראת החוויה החדשה של סיום החיים. תחושה מסוימת של הקלה, השלמת מחזוריות.
תוצאות אפשריות:
שליליות: ייאוש - קשיש שיתעלם מקרבתו של המוות, ויבחר להתנהג כצעיר יחוש ייאוש, החמצה על שלא הספיק דברים, שחייו בוזבזו, יחוש מאוכזב מהחיים, מעצמו ומסביבתו וילך מן העולם בכעס ובצורה שעבורו תהייה פתאומית.
חיוביות: שלמות- אדם שיתמודד עם הצורך למות ויקבל אותו בהדרגה יחוש שלמות, הרגשת סיפוק ונחת, תוך קבלת עצמו וחייו ללא מרירות וחרטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה